לאחר התרחשות אירוע טראומטי

מידע לקהילות, הורים ומטפלים.

הצלב האדום האוסטרלי עומד כתף אל כתף עם כל הקהילות המתמודדות לתמוך בעת אירועיים טראומטיים. בעשרות השנים שאנו מעניקים תמיכה לקהילות להתאושש ממצבים טראומטיים, אנו מודעים היטב להשפעה שיש לאסונות על חברים, משפחות וקהילות. אנשים, ובמיוחד ילדים, עלולים לחוש יותר פגיעים, מודאגים או מפוחדים כתוצאה מאירועים אלו. מידע זה עשוי לעזור.

האם זו תגובה שכיחה?

זה די שכיח להרגיש נסערים. חשוב לדבר עם אנשים שאתם סומכים עליהם על מה שעובר עליכם, כיצד אתם מרגישים ולהקדיש תשומת לב יתרה לדאגה לרווחתכם הגופנית והנפשית. הכירו בכך שעברתם אירוע מלחיץ מאד ושימו לב כיצד אתם מרגישים. נסו לישון טוב ולנוח, לאכול מזון טוב ומזין ולנסות להתפנות לדברים שגורמים לכם להרגיש בטוחים.

אירועים קשים ומצערים עלולים להשפיע לרעה על גופנו, מוחנו ומערכות היחסים שלנו. לא כולנו מגיבים באותו אופן למצבי לחץ ומצוקה, אנשים מגיבים במגוון רחב של אופנים, חשוב לזכור שמרבית האנשים מתגברים על הרגשות השליליים ומתאוששים מאירועים טראומטיים עם חלוף הזמן, בעזרת תמיכה מהמשפחה, מהחברים ומהקהילה שלהם.

לפניכם כמה מההשלכות הפיזיות של מצבי לחץ ומצוקה שאתם עלולים לחוות:

• קשיים בלהירדם ולישון
• מתיחות בשרירים
• החמרה של תופעות בריאותיות קיימות (כגון דלקת פרקים או אסטמה)
• כאבי ראש ובחילות
• תחושת חוסר מנוחה
• קשיי ריכוז וקשיים בפתירת בעיות
• הרגשת מגוון רחב של רגשות, כמו כעס, עצב, פחד, חוסר אונים ואשמה

אלו הן תגובות נפוצות לסוגי הלחץ שגורמים אסונות. עבור מרבית האנשים, תופעות אלו יחלפו עם הזמן, אך אם אתם עדיין חווים תופעות אלו 4-6 שבועות לאחר האירוע, מומלץ מאד שתפנו לקבלת סיוע.

האם מומלץ שנצפה בחדשות?

במהלך ואחרי אירוע טראומטי, טבעי הדבר לרצות לקבל מידע רב ככל האפשר.

עם זאת, חשוב למצוא את האיזון בין קבלת מידע חיוני הדרוש לכם לבין היחשפות יתר להשפעות המזיקות של צפיה במידע מלחיץ, או שמיעתו שוב ושוב. עבור אנשים רבים, חשיפת יתר לאמצעי התקשורת עלולה להחמיר אצל אנשים רבים את תחושות המצוקה.

צמצום החשיפה לתמונות וקולות מלחיצים או טראומטיים חשובה במיוחד לילדים.

כמה טיפים להגבלת החשיפה שלכם לידיעות מלחיצות באמצעי התקשורת כוללים:

• היו מודעים לכך שסרטונים וצילומים עלולים לגרום למצוקה רבה
• אל תצפו בסרטונים מלחיצים שוב ושוב
• השתמשו באמצעי תקשורת העשויות לספק לכם חדשות המעניינות אתכם, ולא מקורות של חדשות שחוזרים על ידיעות או סרטונים המעוררים מצוקה
• ילדים עלולים להבין מידע שראו בתקשורת בצורה לא נכונה. שוחחו עם ילדיכם על המידע שהם ראו בחדשות, והסבירו להם להבין את המידע ששמעו בצורה מתאימה לגילם.

כיצד אנו יכולים לסייע לחברים ולבני המשפחה שלנו?

אירועים טראומטיים עלולים לגרום לתחושה של אין אונים. למרות עוצמת הרגשות, מרבית האנשים מתאוששים ומתגברים על השלכות האסון בעזרת תמיכת חבריהם, משפחותיהם, עמיתיהם ושכניהם.

לא כולם יודעים כיצד לעזור ליקיריהם בצורה הטובה ביותר, יש החוששים שהם עלולים לטעות ולגרום לנזק במקום לעזור. ישנם כמה דברים פשוטים שאתם יכולים לעשות כדי לתמוך בחבריכם ובני משפחותיכם.

• פנו זמן לשוחח עם בני משפחותיכם וחבריכם. צאו לטייל, בטבע, בים, בעיר, צפו בסרט יחד, אכלו במסעדה. כל דבר שעשוי לשמח אותם.
• תמכו בהם והקשיבו להם.
• היו סבלנים עם אנשים שהושפעו לרעה מהאירוע הטראומטי והמתקשים להתמודד עם מצוקתם.
• העניקו לאנשים זמן ומרחב נשימה ככל שיידרש והיו סבלנים עימם.
• אל תפחדו לשאול אותם כיצד אתם יכולים לעזור להם.

כיצד אנו יכולים לשמור על עצמנו?

עזרה ותמיכה באחרים בעקבות אירועים קשים וטראומטיים עלולים לגרום למתח רב גם לאדם המעניק את הסיוע. חברי קהילה, מתנדבים, חברים ובני משפחה שעוזרים לאלו שנפגעו באסון נדרשים אף הם לשמור על בריאותם.

כמה טיפים:

• השתדלו לנוח עד כמה שניתן.
• השתדלו לאכול מזון בריא ושמרו על בריאות הגוף.
• טפחו את מערכות היחסים שלכם. שמרו על קשר עם האנשים היקרים לכם והסכימו לקבל תמיכה אם היא מוצעת, ואל תתביישו לבקש עזרה באם אתם זקוקים לה והדבר יסייע לכם או לילדיכם.
• עשו דברים שמשמחים אתכם. במידת האפשר, קחו חלק בפעילויות שגורמות להנאה, ואשר מעניינות אתכם.
• הישארו מחוברים לקהילה שלכם, לשכנים ולקבוצות אחרות. אל תסגרו עצמכם בדלת אמותיכם, לא כיחידים ולא כמשפחה.

מה נאמר לילדים?

זה טבעי מאוד שהורים דואגים לילדיהם לאחר אירוע קשה וטראומטי. התנהגות חריגה של ילדים בעקבות אירוע קשה עלולה להדאיג הורים רבים שאינם בטוחים אם זו התנהגות מקובלת, וכיצד הם יכולים לתמוך בילדיהם, באופן הטוב ביותר.

בעוד שקיים מגוון נפוץ של תגובות אצל ילדים, הגורם המשפיע ביותר לנבא כיצד ילדים יתגברו הוא האופן שבו המבוגרים החשובים בחייהם מתגברים, ולכן חשוב שמבוגרים ישמרו על עצמם. חשבו על כך כמו עטיית מסכת חמצן כשאתם במטוס - אתם צריכים קודם כל לדאוג לעצמכם כדי שתוכלו לעזור לאנשים אחרים.

להלן כמה דוגמאות לאופן שבו ילדים עלולים להגיב לאירוע קשה וטראומטי.

תגובות: תינוקות עד גיל 5 שנים - כמה תגובות נפוצות כוללות:

• חזרה לסוגי התנהגות קודמים כגון מציצת אצבע.
• הרטבת לילה או פחד מחשיכה
• קשיים להירדם ולישון כולל סיוטים
• שינויים בדפוסי האכילה כולל הרגלים הקשורים בהרכב המזון
• קושי להיפרד מאנשים, חשש להישאר לבד
• ילדים עלולים להיבהל בקלות , להיות ערניים יתר על המידה (ערנות יתר) או פעילים יתר על המידה (היפראקטיביים)
• דפוסי התנהגות מאתגרים
• היצמדות לאנשים או לדברים מוכרים
• תחושת חוסר ביטחון או חשש מהתרחשות חוזרת של האירוע הטראומטי
• חוסר יכולת לזכור כישורים נלמדים חדשים, נימוסים או חוסר שמירה על בריאות הגוף והנפש
• הבעות פנים של פחד
• בכי, יבבות וצרחות

תגובות: ילדים בגיל 6 עד 11 שנים - הם עלולים לחוות כל אחת מהתגובות שהוזכרו לעיל אך גם עלולים:

• לחוש מדוכאים, חרדים, שובבים, תוקפנים
• להרגיש חסרי סובלנות המוטרדים בקלות או מהירים להתעצבן
• לחרחר מריבות
• להיות נתונים להתפרצויות זעם
• להיות שקטים,  ואף להתכנס בעצמם ולהתבודד מחברים ומשפחה   
• לחוש רגשות אשמה
• לחוש רגשות של אדישות רגשית (אפתיה)
• להתלונן על בעיות גופניות חסרי יסוד
• להתנהג כילדים קטנים
• להיות היפראקטיביים
• לחוות קשיי ריכוז, קשב וזיכרון
• להתקשות בלימודים

תגובות: צעירים בגיל עד 18 שנים - עלולים לחוות את התגובות שהוזכרו לעיל, אך בנוסף הם עלולים גם:

• לחוש רגשי אשמה בעקבות האירוע הטראומטי או מפני שאין הם יכולים לעזור יותר במהלך האירוע
• לחוות דיכאון
• להפוך להיפראקטיביים או לגלות מעורבות יתר
• לבודד עצמם מהמשפחה ו/או מקבוצות של חברים/עמיתים
• להתחמק מאזכורים של האירוע הטראומטי
• לחוות הבזקי פלשבק, סיוטים או קשיים להירדם ולישון
• להזניח את בריאות הגוף והנפש
• לחוות אכילת יתר/אכילה לא מספקת
• לחוות קשיים בבית הספר ובעבודה
• לחוות קשיים לשמר מערכות יחסים עם בני משפחה וחברים
• להפגין התנהגות אנטי חברתית (כגון התנהגות חסרת כבוד והתנהגות הרסנית)
• לקחת סיכונים או להתנהג באופן מסוכן

תגובות: צעירים בגיל 18 עד 25- כפי שמופיע לעיל, אך תגובות אחרות עלולות לכלול:

• תחושה חזקה של אחריות לפגיעה ביקיריהם ונזק לרכוש
• רמות מתח גבוהות עקב מחויבויות בעבודה ובלימודים
• קשיים ביישום מחדש של שיגרת יום והתמודדות מחודשת עם מטלות "נורמליות"
• עצלות או אפתיה
• כעס או חוסר שקט בעקבות אובדן עצמאות או פרטיות
• התמודדות עם מציאת משמעות בחיים
• קשיים בקביעת סדרי עדיפויות ו/או בהתמודדות עם אתגרים בעבודה, בלימודים ודרישות חברתיות.

למתבגרים יש מערכות יחסים משלהם מעבר לתא המשפחה הקרובה שצריך לטפח. חלקם עשויים להיות הורים בעצמם. ייתכן שיש להם גם אחריות פיננסית, מקומות עבודה או התחייבויות  אחרות. כל הילדים והצעירים, ללא קשר לגילם, זקוקים להורים שיהוו דוגמה חיובית ועקבית, במיוחד כאשר מתמודדים עם משברים. ודאו שבמעגל מכריהם ישנם אנשים בגילם לפנות אליהם אם הם זקוקים לתמיכה נוספת.

כיצד אנו יכולים לעזור לילדים להתמודד?

הורים מעוניינים לתמוך בילדיהם בעקבות אירוע טראומטי בהתמודדות עם האירועים. לפניכם כמה טיפים כיצד לעשות זאת.

המלצות אלו עשויות להואיל:

• ראשית דאגו לשמור על בריאותכם הגופנית והנפשית
• הקשיבו למה שיש להם לומר. ענו על שאלותיהם
• עזרו לילדים להבין מה התרחש. היו כנים, תנו להם מידע המבוסס על עובדות, לא על שמועות או מה שהייתם מקווים שיקרה
• הרגיעו אותם ואמרו להם שהדברים יסתדרו בעתיד
• ערבו מחדש את ילדיכם במטלות הבית, תנו להם משימות הדורשות מהם לקחת אחריות, ברגע שתרגישו שהם מסוגלים להתמודד עם המחויבויות הללו
• נסו לשמור על שיגרת יום קבועה (קריאה לפני השינה, שישבה לאכול ארוחת ערב יחדיו, צפיה בטלוויזיה יחד)
• עודדו אותם לשחק ולעשות דברים שגורמים להם הנאה 
• פנו זמן לבלות יחד כמשפחה ועשו דברים שאתם נהנים לעשות יחד, צחקו יחד
• אל תסתירו את מחשבותיכם ואת רגשותיכם. לא ניתן להסתיר זאת מילדיכם, הם יהיו מודעים למה שעובר עליכם בכל מקרה
• הנחילו אווירה שבה ניתן לשתף רגשות  בקרב המשפחה אך באופן שלא יגרום לסערת רגשות
• הנחילו אווירה שבה ירגישו הילדים  לשתף את רגשותיהם,  להזיל דמעה, להיות בסביבתכם או בבית, להיצמד אליכם או לשהות בקרבתכם
• שבחו את ילידיכם, כשמגיע להם

מהם הדברים הפחות מועילים:

• לדרוש מהילדים להיות גיבורים או קשוחים
• לצפות מהם "להתגבר על זה" במהירות
• לצפות מהם לקחת אחריות על דברים שהם מעבר ליכולתם
• להתרגז אם הם מפגינים סערת רגשות
• להכריח אותם לספר מה עובר עליהם או לתחקר אותם על פרטים אישיים
• להבטיח הבטחות שייתכן ולא תוכלו לקיים
• להסתיר את הרגשות- נסו לשתף רגשות ותחושות, אך בלי לעורר סערת רגשות אצל הילדים
• להעמיד פנים שהכל בסדר אתכם